<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תק"ו</h1>
<h2>דף קה.</h2>
עוד כתוב בקונדרסיה דמר, ומה שכתבת מההיא [ברכות נ"ג ע"ב] דוהתקדשתם [ויקרא י"א] אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים וכו' ותרצת דאי מההיא הוה אמינא דהתם למברך בלחוד ומשום ברכה, ולא הבנתי לפי קוצר הלשון, ההיא ברכה אי ברכת מים אחרונים הרבה כתבו שאינו מברך והר"ם במז"ל [פ"ו מברכות ה"ב] כתב שאינו מברך, או כוונתך אמים ראשונים. זהו תורף דברי מר. ואני אומר כי מדברים אלו וממקצת דברים אחרים שבאו בקונדרסך נראה שלא עמדת על חבורי הארוך, שאלו בא לידך היתה כונתי מתבארת לך כי שם כתבתי הדברים בארכה. ועל מים אחרונים אמרתי כדברי מקצת הגאונים וכדברי הראב"ד ז"ל ושלא כדברי הר"מ במז"ל. ומה שקראו אחרונים חובה ולומר שאינן טעונים ברכה, היינו דוקא לכל המסובין שאינן אלא משום שמירה מהנזקים של מלח סדומית, אבל המברך בכוס של ברכה אותו צריך לרחוץ ידיו מוהייתם קדושים ואז טעון ברכה ומברך על רחיצת ידים, ודוקא אם אכל דבר מזוהם לפי שאמרו [ברכות שם] כשם שכהן מזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה, ואף הרב ז"ל כך כתב על הרמב"ם ז"ל בהשגות. ואמרתי אני שכן הדברים מוכרעין ממקומם שלא נאמרו שם בפרק אלו דברים אלא מחמת הברכה דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן הטוב אני ה' אלהיכם זו ברכה.
